על פי ההנחיות הקליניות, מומלץ לטפל במקביל בדיכאון לצד הטיפול בהפרעת השימוש בחומרים אליה הוא נלווה. יחד עם זאת, לא ידוע עד כמה טיפול בדיכאון על בסיס ההנחיות מתקיים בפועל אצל מטופלים הסובלים מהפרעת שימוש בחומרים. החוקרים בחנו את מצב הטיפול בדיכאון אצל מטופלים עם וללא הפרעת שימוש בחומרים.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה נכללו 53,034 מטופלים עם אבחנה של דיכאון. החוקרים בדקו אצל המטופלים הימצאות קשר בין תחלואה נלווית של הפרעת שימוש בחומרים לטיפול בדיכאון על פי ההנחיות, כולל טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. החוקרים בדקו אצל המטופלים מאפיינים דמוגרפיים וקליניים, אשר נלקחו בחשבון במסגרת האנליזה.
תוצאות המחקר הראו כי טיפול על פי ההנחיות בדיכאון היה מצוי בשעור נמוך יותר אצל מטופלים אשר סבלו מתחלואה נלווית של שימוש בחומרים בהשוואה למטופלים אשר לא סבלו במקביל מאבחנה זו. החוקרים מצאו כי מטופלים עם דיכאון והפרעת שימוש בחומרים היו עם סיכוי מופחת ב-21% להיות מטופלים על פי ההנחיות באופן אקוטי (יחס סיכויים=0.79, 95% רווח בר סמך= 0.73-0.84) ועם סיכוי מופחת ב-26% להמשיך טיפול (יחס הסיכויים - 0.74, 95% רווח בר-סמך= 0.69-0.79). מבחינת פסיכותרפיה, למטופלים עם דיכאון והפרעת שימוש בחומרים היה סיכוי מופחת ב-13% (יחס הסיכויים=0.87, 95% רווח בר-סמך= 0.82-0.91) לקבל טיפול אקוטי ראוי ועם סיכוי מופחת ב-19% (יחס הסיכויים= 0.81, 95% רווח בר-סמך= 0.73- 0.89) להמשיך טיפול פסיכותרפי.
החוקרים סיכמו כי על אף זמינותם של טיפולים יעילים לדיכאון, מטופלים אשר היו עם הפרעה נלווית של שימוש בחומרים קיבלו בסבירות נמוכה יותר טיפול נגד דיכאון על פי ההנחיות.
מקור: