הפרעת שימוש באופיואידים היא מצב כרוני הנוטה להישנות, שמלווה לעיתים קרובות בהפרעות שינה כמו אינסומניה. למרות שהפרעות שינה נקשרו לתוצאי טיפול גרועים, חסרים מחקרים רחבי היקף שבדקו את הקשר בין אינסומניה לתוצאים עבור אנשים שהשלימו טיפול אקוטי להפרעה. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Sleep, ביקשו חוקרים להעריך את הקשר בין תסמיני אינסומניה בתחילת הטיפול, במהלך הטיפול ואחריו, לבין הסיכוי לחזרה לשימוש ולמנת יתר לא קטלנית לאחר תקופת הטיפול.
עוד בעניין דומה
במחקר בוצעה אנליזת נתונים מ-1,905 מטופלים עם הפרעת שימוש באופיואידים, שקיבלו אחד משלושה סוגים של טיפול אקוטי: גמילה בפיקוח, טיפול חוץ אינטנסיבי או טיפול במגורים ב-70 תוכניות ברחבי ארה"ב בשנת 2021. אינסומניה הוערכה באמצעות מדד החומרה של אינסומניה (ISI, Insomnia Severity Index). כמו כן, אנליזות רגרסיה לוגיסטית ורגרסיה מעורבת נערכו כדי לבחון את הקשר בין אינסומניה להישנות או למנת יתר לא קטלנית לאחר תקופת הטיפול.
תוצאות המחקר הדגימו כי ציונים גבוהים יותר במדד החומרה של אינסומניה בעת התחלת לטיפול היו קשורים באופן מובהק לעלייה בסבירות לחזרה לשימוש בחומרים חודש לאחר תקופת הטיפול (p= 0.006). בנוסף, ירידה בציוני מדד החומרה של אינסומניה במהלך הטיפול הייתה קשורה לשיעורים נמוכים יותר של חזרה לשימוש (p= 0.015). יתר על כן, לאחר הטיפול, ציונים במדד שהעידו על אינסומניה היו קשורים מאוד הן לחזרה לשימוש (p < 0.001) והן למינון יתר לא קטלני (p < 0.004) לאחר חודש, שלושה ושישה חודשים.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלו מעידים על התפקיד הקריטי של אינסומניה בחזרה לשימוש באופיואידים לאחר טיפול בהפרעת שימוש באופיואידים, ומדגישים את הצורך לטפל בהפרעות שינה בשלב מוקדם. כמו כן, המחקר מצביע על כך ששמירה על בריאות השינה הן במהלך הטיפול והן לאחריו עשויה לשפר באופן מובהק את הפרוגנוזה ארוכת הטווח עבור אנשים עם הפרעת שימוש באופיואידים. לכן, התערבויות המתמקדות בניהול אינסומניה מייצגות גישה מבטיחה לשיפור תוצאי הטיפול בהפרעת שימוש באופיואידים.
מקור: