• יו"ר: ד"ר איתי בסר
  • חברי הועד: ד"ר אביבה וולף
  • מר חגי ברוש
  • ד"ר דורית פורת
  • ד"ר דניאל פיינגולד
  • ד"ר חגית בוני-נח
  • ד"ר טל קסלר
  • ד"ר סרגיו מרצ'בסקי
  • ד"ר עמוס עברי
  • ועדת ביקורת: ד"ר ארתורו לרנר, מר דודי גולד
דעות

המגיפה הסמויה שמתפשטת מתחת לפני השטח בישראל

ה־R שלה כבר מזמן חצה את ה־1 ובעשור האחרון היא במגמת התפשטות חסרת תקדים - למרות חומרתה של מגיפה ההתמכרות, נכון להיום יכולתה של ישראל להתמודד עימה באופן אמיתי מוגבלת מאוד

סוגי התמכרויות. אילוסטרציה

יכול להיות שנדבקת ואינך יודע/ת. במקרה הזה, חיסון או מסיכה לא יוכלו למנוע חשיפה או לעצור את המגיפה הסמויה המתפשטת בישראל מתחת לפני השטח ומאיימת על הציבור ובריאותו. ה־R (מקדם ההדבקה) שלה כבר מזמן חצה את ה־1, ובעשור האחרון היא במגמת התפשטות חסרת תקדים. למגיפה הזאת קוראים התמכרות.

לפי הערכות מומחים, אחד מכל עשרה ישראלים סובל מתמודד עם התמכרות ויותר מ-80% מהם אינם מאובחנים או זוכים לטיפול מקצועי. כך, לדוגמה, ב-2019 היו רשומים במשרד הרווחה כ-20 אלף אנשים שאובחנו עם הפרעת התמכרות, אך בפועל הערכות משרד הרווחה מ-2020 מדברות על 120 אלף אנשים לפחות הסובלים בישראל מהתמכרות. רק מקצתם זוכים למענה טיפולי במסגרת מרכזי גמילה ציבוריים (3,500-4,000 אנשים בשנה) ורבים מהם נזקקים לאשפוזים חוזרים.

מעבר למשמעויות הכלכליות האסטרונומיות על המשק (מיליארדי שקלים בשנה, לפי הערכה), התמכרות היא הפרעה נפשית מסכנת חיים — ואסור למערכת הבריאות ולסובבים את הנפגע להתמכר לנוחות שבעצימת העיניים.

למשרדי הבריאות והרווחה אין מדיניות התמודדות משותפת, שבכוחה לייצר רצף טיפולי תקין — גופני ונפשי. גם אין רציפות טיפולית בין הגמילה הפיזית (משרד הבריאות) לבין הטיפול הפסיכוסוציאלי והשיקומי (משרד הרווחה)

סקס, סמים, אלכוהול, קניות, אוכל, משככי כאבים, הימורים — זו רק רשימה חלקית שמרכיבה את הוריאנטים השונים של מגיפת ההתמכרויות. זוהי מגפה שהופכת אט־אט לאיום אמיתי על החברה בישראל, תוך שהיא מפילה קורבנות חדשים מדי יום.

לפעמים קשה מאוד לזהות את הנקודה המדויקת שבה התרחשה החשיפה, בין היתר כי התסמינים מתחילים להופיע רק שבועות וחודשים לאחר ה"הדבקה". לרוב, אחד הקשיים באבחון וזיהוי הנפגעים נובע מהעובדה שגם כשמופיעים התסמינים, יש נטייה להתעלם מהם או לייחס אותם למשהו אחר. בשלב של הופעת התסמינים סביר שהמחלה כבר התבססה היטב והחלה לפגוע ולגרום נזקים גופניים ונפשיים כאחד.

חשוב לדעת, התמכרות זו לא הנאה, כי אם התנהגות כפייתית אשר מוגדרת ב־DSM כהפרעה נפשית כל דבר ועניין. נכון, כמעט לכולנו יש חולשה למשהו שגורם סיפוק מיידי – זה טבעי ואנושי, ולא הפרעה נפשית. הבעיה מתחילה כשאותו גורם לסיפוק מיידי הופך למוטיב מרכזי שמשתלט ומנהל את חייו של האדם, לצריכה כפייתית שמשפיעה על הגוף והנפש. כבר זמן רב שגורמי המקצוע מתריעים מפני מגיפת ההתמכרויות והשפעותיה הבריאותיות והחברתיות וכעת זה מתחיל להטריד גם את מערכת הבריאות הישראלית.

למרות שהרפורמה בבריאות הנפש (2015) קבעה שהטיפול בגמילה אינו חלק מהשירותים הניתנים על ידי קופות החולים, מכורים רבים אינם מאובחנים או שאינם נמצאים במוסדות גמילה, אך בפועל הם צורכים מגוון רחב של שירותים אמבולטוריים (שאינם דורשים אשפוז או גמילה במוסד) מתחום בריאות הנפש.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר בהתמכרות כמגיפה מסוכנת ותפתח יכולות טיפוליות במהרה ובעוצמה. גם כשיפורסמו מבחני התמיכה ויהיה מקור תקציבי, אין עדיין לקופות התשתיות וכוח האדם הדרושים כדי לספק את המענה

כידוע, מערך בריאות הנפש (גם האקוטי וגם בקהילה), שהוא חזית הטיפול, מצוי בעומסים בלתי סבירים ומתאפיין בזמני המתנה שערורייתיים הפוגעים ביכולתה של מערכת הבריאות להעניק טיפול הולם ובזמן אמת. במקרים רבים, אי־ספיקה זו של המערכת מובילה להחמרה במצבו הבריאותי של הנפגע. בסופו של דבר, למערכת הבריאות מגיעים יותר ויותר אנשים עם תמונה קלינית של נזקים משמעותיים שנגרמו בעקבות התמכרויות שונות, לעתים עד כדי סכנת חיים.

חסרה תכנית לאומית ברורה

למרות חומרתה וקצב התפשטותה של מגיפת ההתמכרויות באוכלוסיה, נכון להיום יכולתה של ישראל להתמודד עימה באופן אמיתי מוגבלת מאוד. למשרדי הבריאות והרווחה אין מדיניות התמודדות משותפת או משתפת, שבכוחה לייצר רצף טיפולי תקין — גופני ונפשי. גם אין רציפות טיפולית בין הגמילה הפיזית (משרד הבריאות) לבין הטיפול הפסיכוסוציאלי והשיקומי (משרד הרווחה), שהיא כה חיונית להצלחת ההליך. בעניין הזה גם קופות החולים נמצאות היום מחוץ למגרש ואין בידיהן מידע סדור ביחס למבוטחים אשר מטופלים במוסדות גמילה שונים.

אמנם בימים אלה יש כיוונים נכונים ויוזמות לטיפול בנושא ההתמכרויות ואף מתוכננת תמיכה ממשלתית עתידית בסך 60 מיליון שקל, אך נוכח המשמעויות הבריאותיות והחברתיות הקשות, הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר בהתמכרות כמגיפה מסוכנת ותפתח יכולות טיפוליות במהרה ובעוצמה. כרגע, גם כשיפורסמו מבחני התמיכה ויהיה מקור תקציבי, אין עדיין לקופות החולים התשתיות וכוח האדם המקצועי הדרושים כדי לספק את המענה.

עד כה, כאמור, עיקר העיסוק בסוגיית ההתמכרויות נעשה דרך מנגנוני הרווחה, אך עקב השפעות רוחב על בריאות הגוף והנפש שיש להתמכרות, ומעבר לאחריותם על תהליכי הגמילה הפיזית, משרד הבריאות וקופות החולים גם יחד חייבים לגבש מיד תכנית לאומית ברורה, ישימה ומתוקצבת להתמודדות עם מגיפת ההתמכרויות. תכנית כזאת תכלול מניעה פרו־אקטיבית (בשיתוף עם משרדי ממשלה נוספים, כגון החינוך והרווחה), הגדלה וחיזוק של תשתיות פיזיות וכוח אדם בקופות החולים, כדי שיוכלו לתת מענה מקצועי, איכותי ובזמן אמת, וגיבוש תכניות ייחודיות לזיהוי התמכרויות בקהילה, טיפול ושיקום.

(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")

נושאים קשורים:  דעות,  חדשות,  עדי יגודה,  טיפול בהתמכרויות,  משרד הבריאות,  בריאות הנפש,  מגיפה,  התמכרות
תגובות
01.04.2022, 00:35

נושא הטיפול בהתמכרויות הוזכר אתמול בהרחבה בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות, תחת הכותרת "ממשקים בין בריאות לרווחה". היישום מורכב, אבל לפחות יש מודעות...

אנונימי/ת
02.04.2022, 10:14

זה תוצאה של " דמוקרטיה" וחילוניות , צריך להגיע תודה לתנועות שמאלניות שדגלו חברה ללא דת ללא יהדות, חילוניות שרופה שקיימת רק בישראל. במגזר הדתי תופעות כאלו נדירות. לחילוניים שמאלניים אפשר להגיד: בישלתם את הדייסה ואז תוכלו אותה תחנקו .

אנונימי/ת
25.04.2022, 20:16

Welcome to Iran another dark religious state that ahs a huge drug and addiction problem, The Israeli religious community has hidden addictive behaviors problems. Let's focus on Tikoun Olam and Not on pointing fingers.

25.04.2022, 20:13

It is imperative to reconstruct The Rashout LeMilhama besamim" under the Misrad Rosh Hamemshala. Gilad Erdan crushed it and reduced it to a small office in The Misrad LeBitahon pnim against experts opinions. Too many goverment ministries are competing on pieces of the "addiction pie" instead of a coordinated effort by a Govermental body similar to the "Vaada leenrgia atomit". Such a meaningful organization should cover policies, clinical, preventive and research domains as done by the Rashout. It should be run by professionals and not by political appointments.