• יו"ר: ד"ר איתי בסר
  • מזכירת החברה: ד"ר אביבה וולף
  • גזבר: ד"ר סרגיו מרצ'בסקי
  • חברי ועד: ד"ר דורית יודשקין- פורת
  • ד"ר עמוס עברי
  • ד"ר טל קסלר
  • ד"ר חגית בוני-נח
  • ד"ר דניאל פיינגולד
  • ועדת ביקורת: ד"ר ארתורו לרנר, מר דודי גולד, לב שגל
חדשות

נייר עמדה אתי של הר"י: שימוש בקנאביס במסגרת טיפול רפואי

המערכת הרפואית עלולה לשמש כגורם המאפשר שימוש נורמטיבי בסם מסוכן, מזהירים חברי ועדה מיוחדת בהר"י וממליצים לנקוט בגישה זהירה מאוד בעת טיפול רפואי בקנאביס

אספקת קנאביס רפואי בבית מרקחת. צילום: הדס פארוש/ פלאש 90

השימוש בקנאביס במסגרת טיפול רפואי מעורר שאלות ותהיות בתחום האתי ובתחום הפרופסיונלי, בקרב הקהילה הרפואית. הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל מינתה ועדה שעסקה במשמעויות אתיות אפשריות של השימוש בקנאביס במסגרת טיפול רפואי, שמעה מומחים העוסקים בתחום, בחנה ולמדה אותו מזוויות שונות וגיבשה את נייר העמדה האתי בנושא.

בראש הוועדה עמד פרופ' ישראל שטראוס וחבריה פרופ' מיכאל אהרנפלד, ד"ר רז דקל, ד"ר יוסי קורן, ד"ר אלברטו אולצ'ובסקי, ד"ר דרור וסרמן, פרופ' חנוך מיודובניק וד"ר סימונה נאור.

בפתיח לנייר העמדה מציינים מחברי המסמך כי קיימת ספרות רפואית התומכת בשימוש בקנאביס לטיפול והקלה על מטופלים הסובלים ממספר מצבים רפואיים. עם זאת, קנאביס טרם הוגדר כתרופה בישראל, לא עבר את התהליכים המקובלים לרישום תכשירים ותרופות, ונכון להיום, מוגדר עפ"י החוק הישראלי כסם מסוכן.

הכותבים מזהירים כי "לא ניתן להתעלם מכך שהמערכת הרפואית עלולה לשמש, בהתוויות בריאותיות, כגורם המאפשר שימוש נורמטיבי בסם מסוכן, שצריכתו שנויה במחלוקת בחברה הישראלית ובעולם הרפואה. בנוסף, עלול להיות ניצול של הרפואה (מדיקליזציה) כדי להכשיר צריכה חברתית של סם, שיש לשימוש בו תופעות לוואי העלולות לפגוע בבריאות הצורכים אותו והציבור. מקבלי ההחלטות ואנשי המקצוע, אשר עוסקים במתן קנאביס בטיפול רפואי, נדרשים לקחת בחשבון את הסיכון לניצול לרעה (abuse) של הטיפול בקנאביס, בייחוד בהתוויות לא חד משמעיות ובמינונים גבוהים, לצורך העברת החומר לשימוש על ידי אדם אחר ואף לסחר בסם מסוכן".

אין להתעלם מן הסכנה שבהפעלת לחץ, איומים ואף אלימות כלפי רופאים במטרה להשיג קנאביס, נכתב. "למרבה הצער, מדובר במציאות הקיימת בפועל ומשפיעה על הנכונות של מרכזים רפואיים ורופאים רבים לעסוק בתחום זה, על כל המשתמע מכך".

עוד מצביעה הוועדה על הקושי להעריך את המינון של החומר הפעיל שניתן למטופל בכל פעם: "הקנאביס הוא חומר טבע הכולל קבוצה של כ-400 חומרים פעילים, ואין אחידות בהרכב הכימי בין הזנים השונים. כל עוד נעשה שימוש בחומר טבע ודרך המתן השכיחה היא עישון, ישנו קושי להעריך את המינון של החומר הפעיל שניתן למטופל בכל פעם. הרופא המטפל נשען במידה רבה על החוויה הסובייקטיבית שהמטופל מתאר לו, בהעדר כל מידע אחר על האפקט התראפויטי ועל תופעות לוואי הנגרמות על ידי הטיפול. הקהילה הרפואית נדרשת להתמודד עם חוסר במידע מדעי מהימן, אשר במידה רבה מושפע מכך שהקנאביס לא עבר את תהליך הרישוי המקובל שנעשה עם תרופות.

בנוסף, מצוין, קיימות דעות רפואיות מקצועיות שונות ואף סותרות לגבי השימוש בקנאביס: "ישנו חוסר אחידות בהתוויות למתן קנאביס ונדרשת התמודדות עם 'אבחנות יתומות', שלעתים לא ברור איזה תחום מומחיות ברפואה נדרש לתת להן מענה. כמו כן, יש קושי רב בקביעת המינון המיטבי של הטיפול ויש מטופלים המפעילים לחץ רב על המטפלים בעניין זה, בין השאר מן הסיבות שהוזכרו לעיל.

"לכך יש להוסיף, כי מידע והדרכה למטופלים על אופן השימוש ניתנים באופן לא אחיד ועל ידי גורמים שונים, בהם החברה היצרנית או בית המרקחת, שלחלקם עלולים להיות אינטרסים נוספים שאינם קשורים לטיפול בבעייתו הרפואית של המטופל".

נכון להיום, לפי המידע שהוצג בפני הוועדה, הטיפול בקנאביס מסייע למטופלים רבים בישראל להתמודד עם מצבם הרפואי. על פי לא מעט עדויות, ביכולתו של הטיפול בקנאביס להיטיב באופן משמעותי את מצבם הבריאותי ואת הרגשתם של מטופלים רבים, ובכלל זה מטופלים שטיפולים אחרים לא הקלו על מצבם. לצד היתרונות הטיפוליים של הקנאביס עבור מטופלים רבים, יש לקחת בחשבון תופעות שליליות רבות העלולות אף לגרום נזקים למטופלים ולסביבתם, למשל: סכנת התמכרות, פגיעה בפעילות המוח, הופעת דיכאון, חרדה, התקפים פסיכוטיים, סכנת אובדנות ועוד. במקרים מסוימים, תופעות הלוואי עלולות להיות דומות לתופעות בהן מנסים לטפל בעזרת הקנאביס, ליצור בלבול ולהטעות לחשוב שמדובר בהחרפת המחלה בה מנסים לטפל, ולא בתופעות לוואי של השימוש בקנאביס. כמו כן, ישנן עדויות מצערות לכך שמטופלים אשר השתמשו בקנאביס "התכנסו לתוך עצמם", הפסיקו טיפולים רפואיים אחרים ואף נשרו מתכניות שיקום רפואיות.

לאלה יש להוסיף גם השלכות בריאותיות ונזק למטופל ולסביבתו כתוצאה מצריכה של קנאביס בדרך של עישון (דרך הצריכה הנפוצה של קנאביס נכון להיום), ללא קשר לחומרים הפעילים שמצויים בקנאביס. קיימים אמצעים לשימוש בקנאביס שלא בדרך עישון, אך השימוש בהם מוגבל יחסית ועל המערכת הרפואית לעודד אותו, בשל הנזקים הבריאותיים של העישון.

בהינתן מורכבויות מקצועיות אלה, סבורים חברי הוועדה כי על הרופא המציע למטופל קנאביס כחלק מן הטיפול הרפואי במחלתו, לשקול גם את השאלות והדילמות האתיות העולות מטיפול זה, ובהן את החובות האתיות הבסיסיות לפעול להיטיב עם המטופל בשילוב החובה שלא לגרום לו נזק. זווית ההסתכלות המקצועית והאתית צריכה לכלול גם הסתכלות רחבה יותר על השפעת השימוש על מעגלים תעסוקתיים וחברתיים המקיפים את המטופל ותומכים בו.

לאור כל המפורט לעיל, קבעה הלשכה לאתיקה כי יש לנקוט בגישה זהירה מאוד בעת טיפול רפואי בקנאביס ולפעול בהתאם לעקרונות האתיים הבאים:

  1. רופא רשאי לסרב להעניק טיפול מסוים, אם הוא מנוגד לעמדתו המקצועית, למצפונו ולאמונתו. קל וחומר, רופא רשאי לסרב לבקשה או דרישה ממנו לרשום או להאריך אישור לקנאביס, שהינו תכשיר שאינו מוגדר תרופה, מינונו והשפעותיו הטיפוליות אינן ברורות לחלוטין ודרך המתן השכיחה שלו ידועה כפוגעת בבריאות.
  2. רופא אשר ממליץ או מאשר למטופל להסתייע בקנאביס במסגרת הטיפול הרפואי נדרש להיות בעל הידע הרלוונטי והעדכני בנושא. נדרשת התעדכנות מתמדת בספרות המקצועית.
  3. רופא ייתן רישיון לקנאביס או יאריך רשיון לקנאביס אך ורק אם עבר הכשרה מתאימה וקיבל הרשאה לטיפול בקנאביס, ויש לו את הידע הרלוונטי המתאים לטיפול בהתוויה הרפואית בגינה פנה המטופל.
  4. לצד היתרונות הידועים, על הרופא להביא בחשבון את מגבלות המידע הקיים, החסרונות, הסיכונים וההשלכות העלולות להיות נלוות לטיפול בעזרת קנאביס, כחלק משיקול הדעת הקליני והאתי, לפני המלצה על תחילת שימוש בחומר או במהלך הטיפול בו.
  5. על רופא אשר ממליץ למטופל לעשות שימוש בקנאביס או המאריך את אישורו לקנאביס, להציג למטופל את התמונה המדעית והקלינית המלאה, כדי לאפשר למטופל לקבל החלטה ושכלת ומדעת ככל האפשר בדבר נכונותו לעשות שימוש בקנאביס כחלק מהטיפול.
  6. בהתחשב במכלול הסיכונים והשיקולים המפורטים בהקדמת נייר עמדה זה, בטיפול בקנאביס יש לנקוט בגישה זהירה, לרשום את המינון הנמוך ביותר המתאים לטיפול בבעיה הרפואית לשמה פנה המטופל, בבחינת Start Low, Go Slow, Stay Low.
  7. על הרופא הממליץ, המאשר או המאריך אישור טיפול באמצעות קנאביס לעשות מאמץ לעקוב אחרי המטופל באופן מסודר ועקבי במהלך הטיפול. התרשמותו של הרופא או אי יכולת לבצע מעקב צריכות להיות חלק מהשיקולים לגבי המשך הטיפול בחומר.
  8. במקרה בו מטפל חושש כי נעשה שימוש שלא כהלכה בטיפול בקנאביס אותו רשם למטופל, ידווח על כך למנכ"ל משרד הבריאות או מי מטעמו.
  9. הלשכה לאתיקה רואה בעייתיות בסיסית בטיפול באמצעי אשר נצרך בעישון. ראוי כי רופא יזהיר את מטופליו מנזקי העישון להם ולסביבתם, ויציע במקרים המתאימים טיפול בדרכי מתן אחרות, בייחוד אם הן מאפשרות שליטה טובה יותר במינון ובאפקט התראפויטי של החומר.
  10. על הרופא לנקוט בזהירות יתרה בנוגע ליצירת קשרים עם חברות המייצרות ומשווקות קנאביס, מעבר לקבלת מידע מדעי. יש להישמר ממצבים העלולים להעמיד את הרופא בחשש לניגוד עניינים ואין לקבל מחברות אלה כל טובת הנאה או הטבה העלולה להיחזות ככזו.
  11. במציאות הנוכחית בישראל, החברות המייצרות ומשווקות קנאביס אינן מוגדרות כחברות תרופות. כל עוד הקנאביס נחשב בישראל לסם מסוכן, אין לבקש או לקבל מחברות אלה חסויות לפרויקטים או כנסים רפואיים.
  12. נוכח המורכבות הרבה, שהוצגה במסמך שלעיל, ראוי לשלב תכנים של אתיקה רפואית בהכשרות לרופאים לטיפול בקנאביס.
  13. ככל שהגדרת וסיווג הקנאביס במדינת ישראל ישתנו בעתיד, ייבחן עדכון נייר עמדה זה בהתאם.
נושאים קשורים:  קנאביס רפואי,  נייר עמדה,  הלשכה לאתיקה בהר"י,  חדשות,  פרופ' ישראל שטראוס
תגובות