טיפול המבוסס על צריכה קבועה של מינונים קטנים מאוד (מיקרו-דוזינג) של תרופות פסיכדליות הינו נושא פופולרי בשנים האחרונות שזכה לתשומת לב מחקרית ותקשורתית רבה. עם זאת, מבחינה מחקרית, קלינית וסוציאלית קיימות עדויות מוגבלות ביותר, בנוגע לתפקיד הפוטנציאלי של מיקרו-דוזינג כטיפול להפרעות נפשיות ושימוש בחומרים.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בחן את החוויה הסובייקטיבית של נטילת פסיכדלים במיקרו-מינון על מנת לשפר את בריאות הנפש או להפסיק או לצמצם התמכרות לסמים. המחקר מספק גם נתונים סוציו-דמוגרפיים ונתונים הנוגעים לשיפור בבריאות הנפש שאנשים מייחסים לנטילת מיקרו-מינונים של חומרים פסיכדליים.
סקר מקוון בינלאומי נערך בשנת 2018 ובחן את התנסויותיהם של אנשים בשימוש בפסיכדלים למטרות טיפוליות או שיפור מנטלי על פי דיווח עצמי. מאמר זה מתמקד ב-1,102 משיבים שדיווחו על ניסיון עדכני או בעבר במיקרו-מינון פסיכדלי.
21% מהנשאלים דיווחו בעיקר על מיקרו-מינון כטיפול בדיכאון, 7% לחרדה, 9% על הפרעות נפשיות אחרות ו-2% על הפסקת או הפחתת שימוש בחומרים. 44% מהנשאלים סברו שבריאותם הנפשית "טובה בהרבה" כתוצאה ממיקרו-מינון. בניתוח רב-משתני, השיפורים הנתפסים בבריאות הנפש ממיקרו-מינון היו קשורים למגוון משתנים הכולל מגדר, השכלה, משך זמן, המינון והמוטיבציה, והאם נעשה שימוש לאחרונה במינונים פסיכדליים גדולים יותר.
בהתחשב בממצאים מבטיחים של ניסויים קליניים במינונים פסיכדליים סטנדרטיים כטיפולים לבריאות הנפש, יש צורך במחקר מיקרו-מינון קליני בכדי לקבוע את תפקידו הפוטנציאלי בטיפול פסיכיאטרי, ומחקר חברתי מתמשך בכדי להבין טוב יותר את השימוש במיקרו-מינון כבריאות נפשית המנוהלת עצמאית ומנגד תופעה אפשרית של שימוש לרעה בחומרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
