בחולים עם מחלת כליות סופנית בעקבות תסמונת נפריטית על רקע לופוס ישנו שיעור גבוה של מוות בטרם עת. מטרת המחקר הייתה להעריך את האפקט הפוטנציאלי של השתלת כליה על הישרדות חולים אלו בארה"ב.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר עוקבה כלל ארצי, תוך שימוש במאגר מידע אמריקאי שכולל כמעט את כל החולים עם אי ספיקת כליות סופנית – US Renal Data System. המטופלים שנכללו במחקר היו חולים עם תסמונת נפריטית ואי ספיקת כליות סופנית על רקע לופוס הנמצאים ברשימת ההמתנה להשתלת כליה.
השתלת כליה ראשונה עברה אנליזה כחשיפה משתנה בזמן. התוצאים העיקריים היו תמותה מכל הסיבות ותמותה מסיבה ספציפית. החוקרים השתמשו במודל רגרסיית Cox תלוית-זמן על מנת להעריך את יחס הסיכונים לתוצאים הללו בהקשר להשתלת כליה. כמו כן, בוצעה אנליזה נוספת למחקר העוקבה בעבור מטופלים בעלי תוכנית ביטוח בריאות לאומית-חברתית (Medicare), מה שאיפשר הערכה של משתנים תלויי זמן.
במהלך תקופת המחקר, 9,659 מטופלים שנכללו במחקר המתינו להשתלת כליה, כאשר 5,738 (59%) מתוכם עברו את ההשתלה. רוב המושתלים היו נשים (82%), רובן לא לבנות (60%). השתלת כליה נמצאה קשורה לירידה בתמותה מכל הסיבות (יחס סיכונים מתוקנן – 0.30, רווח בר-סמך 95%: 0.23-0.33) בקרב כלל החולים שהיו ברשימת ההמתנה. כמו כן, יחסי סיכונים מתוקננים עבור תמותה מסיבה ספציפית היו 0.26 עבור תמותה ממחלה קרדיו-וסקולרית (רווח בר-סמך 95% 0.23-0.30), 0.30 עבור תמותה ממחלת לב קורונרית (רווח בר-סמך 0.19-0.48), 0.41 עבור תמותה מזיהום (רווח בר-סמך 0.32-0.52) ו-0.41 עבור תמותה מאלח דם (רווח בר-סמך 95% 0.31-0.53).
ממסקנות המחקר עולה כי השתלת כליה הראתה יתרון שרידות בעיקר בזכות ירידה בתמותה מסיבות קרדיו-וסקולריות וזיהומיות. הממצאים הדגישו את התועלת של הפנייה בזמן להשתלת כליה לשיפור השרידות באוכלוסייה זו.
מקור:
Jorge, A. et al. (2019) Annals of Internal Medicine;170(4):240-247.