• יו"ר: פרופ' שאולי לב-רן
  • חברי ועד: ד"ר אביבה וולף
  • ד"ר איתי בסר
  • ד"ר ארתורו לרנר
  • ד"ר דורית פורת
  • ד"ר דותן קידר
  • ד"ר דניאל פיינגולד
  • ד"ר חגית בוני-נח
  • ד"ר פבל ספיבק
  • ועדת ביקורת: ד"ר אילן וולקוב, ד"ר אילן טל, ד"ר אלכסנדר קפצן
מחקרים

תסחוף העורק הרחמי לעומת ניתוח על-קולי ממוקד לטיפול בשרירנים

בקרב נשים שסובלות משרירנים, מצאו החוקרים שיש צורך מועט בהתערבות חוזרת ושיפור ניכר בתסמינים בקרב נשים שעברו תסחוף של העורק הרחמי בהשוואה לנשים שעברו טיפול בשרירנים בעזרת על-קול, אך חלק מיעילות זו עלולה לבוא על חשבון הרזרבה שחלתית

שרירן רחם, פיברואיד (צילום: אילוסטרציה)
שרירן רחם, פיברואיד (צילום: אילוסטרציה)

שרירנים רחמיים מובילים לתסמינים משמעותיים ב-30-50% מהנשים ומהווים סיבה מובילה לכריתת רחם בארה"ב. יש רצון מצד נשים הסובלות משרירנים בטיפולים משמרי רחם, אך נכון לזמן זה לא קיימים מחקרים המשווים בין יעילות הטיפולים.

מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות והפעילות השחלתית לאחר תסחוף (Embolization) של העורק הרחמי (Uterine Artery) לעומת טיפול בקרן על-קול ממוקדת בהנחיית MRI. שם המחקר היה Fibroid Interventions: Reducing Symptoms Today and Tomorrow study. המחקר היה מחקר אקראי עם קבוצת ביקורת, בו השתתפו נשים בגיל הווסת עם שרירנים תסמיניים. נשים שסירבו להקצאה אקראית נרשמו למחקר עוקבה תצפיתי שהתקיים במקביל. החוקרים שאפו לגייס 220 נשים, אך הצליחו לבסוף לגייס רק 41% מערך זה (91 נשים). התוצא העיקרי היה הצורך בהתערבות חוזרת לאחר 36 חודשים. התוצאים המשניים כללו שינויים בערך ההורמון האנטי מולריאני (Anti-Mullerian Hormone Levels) וכלים מתוקפים להערכת תסמיני שרירנים, איכות חיים, כאב ותפקוד מיני.

בין 2010-2014, 83 נשים (בגיל ממוצע של 44.4 שנים) השתתפו במחקר (43 בקבוצת העל קול [27 בהקצאה אקראית] ו-40 בקבוצת התסחוף [22 בהקצאה אקראית]). המאפיינים הקליניים והרחמיים הבסיסיים היו דומים בין שתי הקבוצות, מלבד לכמות שרירנים גבוהה יותר בקבוצת התסחוף. הסיכון להתערבות חוזרת היה גבוה יותר בקבוצת העל קול בהשוואה לקבוצת התסחוף (יחס הסיכונים 2.81, רווח בר-סמך 95%: 1.01-7.79). תסחוף העורק הרחמי הוביל לירידה גדולה באופן משמעותי בהורמון האנטי-מולריאני לאחר 24 חודשים בהשוואה לקבוצת העל-קול. איכות החיים ומדדי הכאב השתפרו בשתי הקבוצות אך השתפרו בצורה יותר משמעותית בקבוצת התסחוף. רמות גבוהות יותר של ההורמון האנטי-מולריאני טרם המחקר וגיל צעיר יותר בתחילת הטיפול הגדילו את הסיכון לצורך בהתערבות מחודשת.

מקור: 

Laughlin Tommaso S. et al (2019). AJOG Volume 220, Issue 2, Pages 174.e1–174.e13;

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  שרירנים,  הקצאה אקראית,  קבוצת ביקורת,  תסחוף,  על-קול
תגובות
 
אנונימי/ת
24.03.2019, 14:25

אם הפיסקה שמתחת לכותרת הייתה כתובה בסינית , יתכן והיה קל יותר להבין ,מה היא רוצה לאמר לנו. מכיוון שזהו תרגום לעיברית, לא נשאר אלא להתפלא מדוע מערכת האתר מפקידה בידי אנשים שהקשר ביינם והבנתם ברפואה, הוא מיקרי בלבד. כתבה חשובה מעיתון רפאי בעל מוניטין, זכתה לתרגום לא ראוי ושאינו מכובד במדורכם

אנונימי/ת
24.03.2019, 14:25

אם הפיסקה שמתחת לכותרת הייתה כתובה בסינית , יתכן והיה קל יותר להבין ,מה היא רוצה לאמר לנו. מכיוון שזהו תרגום לעיברית, לא נשאר אלא להתפלא מדוע מערכת האתר מפקידה בידי אנשים שהקשר ביינם והבנתם ברפואה, הוא מיקרי בלבד. כתבה חשובה מעיתון רפאי בעל מוניטין, זכתה לתרגום לא ראוי ושאינו מכובד במדורכם