מטרת מחקר זה היא לבחון את ההבדלים בשיעורי הפשיעה האלימה והלא אלימה במהלך תקופות שימוש במתאדון רפואי.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בחן רשומות רפואיות ומשפטיות של 14,530 תושבי קולומביה הבריטית בקנדה שמילאו טופס מרשם למתאדון בין 1.1.1998 ל-31.3.2015. טיפול תחזוקה במתאדון הוגדר כמשתנה העצמאי הראשי שמשתנה כתלות בזמן. מעקב אחר כל משתתף (חציון: 8 שנים) חולק לזמן בו נופק מתאדון (חציון 3.3 שנים) ולא נופק מתאדון (חציון 4.6 שנים).
החוקרים מצאו שב-2 השנים הראשונות של הטיפול, תקופות שבהן נופק מתאדון קושרו עם שיעור פשיעה אלימה נמוך ב-33% [יחס סיכונים מתוקנן 0.76, רווח בר-סמך 95% 0.76-0.59] ושיעור פשיעה לא אלימה נמוך ב-35% (יחס סיכונים מתוקנן 0.65, רווח בר-סמך 95% 0.620.69-) בהשוואה לתקופה בה לא נופק הטיפול.
ממצאים אלה מתרגמים להבדלי סיכון (risk difference) של 3.6 (רווח בר-סמך 95%= 2.6, 4.4) ו-37.2 (רווח בר-סמך 95%= 33.0, 40.4) עבירות אלימות ושאינן אלימות לכל 100 שנות אדם, בהתאמה. הבדלים משמעותיים, אם כי קטנים יותר, נצפו גם לאחר תקופות טיפול ארוכות יותר (שנתיים עד חמש, חמש עד עשר).
על פי ממצאים אלו הסיקו החוקרים שבקבוצת עבריינים קנדיים, שיעור הפשיעה האלימה ושאינה אלימה היה נמוך יותר בזמן טיפול במתאדון לעומת תקופות שבהן לא נופק הטיפול.
מקור: