פרגאבאלין (ליריקה, פייזר) היא תרופה נוגדת עוויתות, הקושרת את תת-היחידה α2δ) alpha2delta) של תעלת הסידן תלוית המתח-החשמלי, במערכת העצבים המרכזית (CNS). פרגאבאלין מפחית את השחרור של נוירוטרנסמיטורים, בכללם גלוטמט, נור-אפינפרין, substance P ו-calcitonin gene-related peptide.
עוד בעניין דומה
מטרת מאמר זה היא לספק סקירה מהזווית האיכותית של הניסויים הזמינים כעת בספרות לגבי התרופה, כאלה שבחנו את היעילות של פרגאבאלין, במסגרת תחומי יישומיו השונים.
האנליזה שבוצעה, על בחירה סופית של 349 מאמרים מדעיים, הראתה כי פרגאבאלין עשוי לסייע בהפחתת כאב בנוירופתיה סוכרתית, בניורלגיה פוסט-הרפטית ובחלק מהחולים שנפגעו על ידי פיברומיאלגיה.
פרגאבאלין אף נמצא יעיל לטיפול בסוגים שונים התקפי כיפיון ונמצא כבעל יעילות דומה לזו של בנזודיאזפינים וונלפאקסין, בהפרעת חרדה.
יתר על כן, פרגאבאלין עשוי לשמש כגורם תרפויטי לטיפול בהתמכרות לאלכוהול, הן בשלב הגמילה והן במניעת הישנות ההתמכרות. מתעוררות השלכות אפשרויות לגבי טיפול עם פרגאבאלין בתלות בבנזודיאזפינים, אך שימוש פוטנציאלי לרעה של התרופה, דווח אף הוא. טווחי המינונים עשויים להשתנות באופן משמעותי, מ- 75 מ"ג עד 600 מ"ג ליום.
החוקרים הסיקו, כי יש צורך בניסויים נוספים כדי להבין במלואו את מנגנון הפעולה של פרגאבאלין, במחלות השונות.