קיימים חששות, כי וארניקלין (צ'מפיקס, פייזר) עלול לגרום לתופעות לוואי נוירופסיכיאטריות. חלק מתסמינים אלה (למשל, דיכאון, אי-שקט) נמדדו בניסויים קליניים, תוך שימוש בסולמות של גמילה מניקוטין. ניסוי זה העריך את ההשפעה של וארניקלין על תסמינים נירופסיכיאטריים ואחרים, כפי שנמדדו באמצעות סולם הגמילה מניקוטין של מינסוטה (MNWS).
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו אנליזה של דירוגי תסמיני MNES אינדיבידואליים שבועיים, ב-8 ניסויי הפסקת עישון, מבוקרי-אינבו, כפולי-סמיות ואקראיים, שמומנו על ידי פייזר עם מתודולוגיה דומה (n=2,403 וארניקלין; n=1,434 אינבו). דירוגים עבור 24 השעות שחלפו, נתקבלו קודם להפסקת העישון ותחילת הטיפול ובשבועות 1–6 ו-11 לאחר תאריך ההפסקה.
באנליזות מדדים חוזרים, שתוקנו עבור ערכים בחילת הניסוי, דירוגים עבור 5 תסמינים נוירפסיכיאטריים (מצב רוח דיכאוני, אי-שקט, חרדה, קושי להתרכז ועצבנות) ודחף לעשן, היו נמוכים יותר (P < 0.01) עבור וארניקלין, מאשר אינבו, בכל נקודת זמן.
הרעה בניקוד מ-0-2 (תחילת הניסוי) ל-4, היתה שכיחה פחות, עבור וארניקלין מאשר אינבו, עבור כל הדירוגים, למעט תיאבון (שכיח יותר, באופן משמעותי, עבור וארניקלין, P < 0.0001) ונושאים הקשורים לשינה. אנליזת מדדים חוזרים, עבור משתתפים עם רמות נמוכות של פחמן חד-חמצני ננשף, גילתה דפוסים דומים, למעט, עבור הבדל לא-משמעותי, לגבי עלייה בתיאבון.
החוקרים הסיקו, כי שימוש בוארניקלין, בעת ניסיון להפסיק לעשן, הפחית ולא הגביר תסמינים נוירופסיכיאטריים כמו למשל, מצב רוח דיכאוני ואי-שקט, שנמדדו על פי MNWS במעשנים, ללא הפרעות פסיכיאטריות קיימות. נמצא קשר בין וארניקלין לעלייה בהפרעות שינה ותיאבון, למרות שהאחרון מסתמן כמאפשר ליותר אנשים להימנע מעישון.